החלטה בתיק ע"א 4160/04

מבוא

1.        במסגרת הערעור שהגישה המבקשת על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) מיום 16.3.04, הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצועו של פסק-הדין, אשר לפיו נקבע, כי המשכנתא הרשומה לטובת המשיב על דירת המגורים בבעלותה של המבקשת ובן זוגה, אינה מבטיחה את חובות החברה; המשכנתא רובצת על זכויות המבקשת בדירה בשל חובות בן זוגה; וכי המבקשת אינה דיירת מוגנת.  

הרקע

2.        המבקשת, אסתר אילוז (להלן: המבקשת) היא אחד הבעלים הרשומים של דירת מגורים ברחוב רבדים 22, ירושלים (להלן: הדירה). הבעלים האחר הוא בן זוגה של המבקשת, מיכאל אילוז (להלן: בן זוגה). על הדירה רשומה משכנתא בדרגה ראשונה, ללא הגבלת סכום, לטובת המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: המשיב).

3.        המבקשת חתמה על שטר המשכנתא ביום 25.7.88. השטר נחתם על-ידי המבקשת, יחד עם בן זוגה. לפי שטר המשכנתא, שיעבדו המבקשת ובן זוגה את זכותם במקרקעין באופן, שיהוו ערובה לתשלום "הסכומים המובטחים". שטר המשכנתא אושר כראוי בפני עורך-דין. לפי התנאים שצורפו לשטר המשכנתא, החוב המובטח הוא ללא הגבלה בסכום.

4.        המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתא כנגד המבקשת וכנגד בן זוגה. המשיב ביקש לחייב כל אחד מהם במלוא החוב. הליכים אלה נפתחו ביום 13.12.00. סכום החוב הנתבע על-ידי המשיב מתייחס לחשבון הבנק של המבקשת, חשבון הבנק של בן זוגה וחשבון החברה.

5.        המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד המשיב, בה טענה, כי המשיב אינו זכאי להיפרע מהמשכנתא על זכויותיה בדירה.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי

6.        בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע, כי המשכנתא אינה מבטיחה את חובות החברה; המשכנתא רובצת על זכויות המבקשת בדירה בשל חובות בן זוגה וכי המבקשת אינה דיירת מוגנת.

7.        על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הוגש ערעור לבית-משפט זה, ועיקר הטענות שבו בקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה המבקשת אינה דיירת מוגנת וכי המשכנתא אינה מבטיחה את החוב בחשבונו הפרטי של בן זוגה. את בקשתה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל סומכת המבקשת על שתיים: ראשית, טוענת היא, כי סיכוייה להצליח בערעור טובים. שנית, לטענתה, אם בקשתה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל תידחה, ייגרם לה ולבן זוגה נזק בלתי הפיך כתוצאה מהתמוטטות כלכלית של המבקשת וכך יתייתר הצורך בשמיעת הערעור.

8.        בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה, אולם מציין, כי לפנים משורת הדין יאות מרשו לעכב את הליכי הפינוי עד למתן פסק-הדין בערעור, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח ובנוסף ערבות צד ג' לשביעות רצונו של מרשו להטבת מלוא נזקיו בגין תקופת העיכוב.

דיון

9.        לאחר עיון בבקשה ובתגובת בא-כוח המשיב, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.   

10.      הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

11.      באשר לעניינה של המבקשת - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע הליכי פינוי המבקשת מביתה לבין הנזק שייגרם למבקשת ובני ביתה אם לא יעוכב הפינוי, ידה של המבקשת על העליונה. שכן, הבית נשוא הבקשה הינו בית-המגורים המשמש את המבקשת וחמשת ילדיה והנזק הכלכלי העלול להיגרם להם עם פינויים מן הבית, בשלב זה, ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי למשיב. 

12.      בנסיבות העניין, הימנעות מפינוי המבקשת מביתה בשלב זה, עד למתן פסק-דין בערעור, בכפוף להפקדת סכום של 50,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית על-ידה, עד ליום 1.3.05, מאזנת כראוי בין האינטרס של המשיב, כי ישולם החוב ללא עיכובים לבין האינטרס של המבקשת להגנה על קניינה.

           אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי מתקבלת, במובן זה, שהמשיב יימנע מהמשך הליכי פינוי המבקשת מביתה עד למתן פסק-דין בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד סכום של 50,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית, עד ליום 1.3.05.   

           ניתנה היום, כ"ג בטבת תשס"ה (4.1.05).

                                                                                                ש ו פ ט